סיכום שיעור של חיים ולדר, י' אייר תשע"ב

חיים ולדר

איך בונים נפש

לכל אחד יש חלום – שהילדים יהיו יותר טובים מאיתנו, שלילדים יהיה יותר משהיה לנו

שהילדים יצליחו יותר חברתית, בלימודים, אוכל וביגוד – להיטיב עם הילדים

דמות – חכם, חכם לב, לא קנאי, לא עצבני, שולט על רגשותיו, חוש הומור, לוקח דברים בקלות, זורם, לא עושה הפוך / דווקא, לא מתחצף, נורמלי, לא נתבייש בו, שיסתדר עם חברים, בוס, בן-זוג, מורים

ילד שנולד הוא דף חלק.   

איך תוך 10 שנים, ילד נשרט לגמרי?

שירטוט של הדברים שמהם נפש נבנית או נהרסת.

יש דברים שאין לנו אפשרות לשנות, כמו יופי פיזית.  יש דבר שנקרא חן, שאפשר לטפח.

מצרכים של בן אדם:   (לחשוב גם על הילדים שלנו וגם על הילד שהיינו)

-          כבוד – שמכירים בך, בדעותיך ובמה שאתה, ומתייחסים אליו.  ילד שלא מקבל כבוד מבית, הוא יחפש בחוץ, ושם נותנים כבוד אבל כבוד אחר.   אין מצווה, אז עלינו לבחור לכבד את ילדינו.  (דוגמא – שופט מול עבריין , שאדם זר מבזה אותו ברחוב).   ככל שיש לאדם פחות כבוד בפנים, הוא מוכן להרוג בשביל עלבון בכבוד שאין לו.  אם אנחנו רוצים שילד יהיה תקין, אנחנו צריכים שהקופסא הזאת שלו תהיה מלאה.   בן אדם הוא ייצור פגיע, אם פוגעים בו, תהיה תגובה (1.  התכנסות, דיכאון .  2.  נקמה)

-          אמת ויציבות:

-          אמת– כולנו מתנהגים אחרת בבית מבחוץ, אבל אם יש פער עצום בין מה שיש בבית לבין מה שבחוץ, זה פוגע באמת שלו.   כאשר מדובר על ניואנסים קטנים, זה תרומה לחברה (משלמים מחיר להיות חלק מהחברה), אבל כאשר יש פערים גדולים, הילד מחפש אמת בחוץ.  או שהוא לומד גם הוא להיות שקרן.

בכל בית יש את הניואנס של שקרים לבנים שלא מזיקים לילד, אבל כאשר ההורים חיים בשקר, זה פוגע בילד.  ויש שלבי ביניים, כל אחד מזיק או לא מזיק לפי המצב..

-          יציבות – חיינו עוברים רעידות.   הבית חייב להיות מקום יציב שאליו הילד הולך כאשר בחוץ יש רעידות – מקום בלי זעזועים.  ילד שעובר התפרצות זעם (אובדן שליטה) של הורה אחד או שני ההורים – אם זה קורה פעם אחת, הילד יזכור אבל לא יקרה לו כלום.   אבל כאשר זה קורה הרבה, זה הורס את הילד.  אחרי כמה רעידות, הנפש לא יכול לעמוד בזה.  או שהילד נהרס או שהילד עצמו לומד להיות חסר שליטה.  אין דבר כזה חוסר שליטה – אדם בוחר לאבד שליטה.  אנשים מאבדים שליטה בבית, ולא בחוץ, כי מחליטים לשמור על עצמם עד שמגיעים לבית.  יש שניה שאדם מחליט לאבד שליטה.  ולמה בוחרים לאבד שליטה ?  כי מרוויחים מזה משהו.   הוא מאבד את האישיות שלו, הדמות שלו.  יש מקומות שאם אתה משוגע, אתה מרוויח.  ולכן חשוב שאנחנו לא נאבד שליטה,  וגם שבן הזוג שלנו לא יאבד שליטה – על ידי פתיחת חלונות, גילוי לשכנים...  (אלימות יורדת כאשר השכנים מודעים)

בכל בית יש את הניואנס של שקרים לבנים שלא מזיקים לילד

-          הערכה + אהבה

-          הערכה – הורה חייב למצוא מה להעריך אצל כל ילד.  (סיפור של ח"ו : חכמת נשים בנתה ביתה) אם תמצא את הנקודה החזקה של הילד, הצלחה מביאה להצלחה

-          אהבה – לחבק ולנשק את הילדים!!  גם הורה שיש לו מחסום צריך ללמוד איך לתת מגע אוהב.

-          בית – לא רק בנין .  אבא ואמא שאוהבים מכבדים ומעריכים אחד את השני, אומרים דברים טובים אחד לשני ואחד על השני.   מה אם גירושין?   כמה שזה יהיה "מקובל בחברה", זה קשה לילד.  אבל אם יש מילים קשות בבית, עדיף להתגרש.  הילד צריך ערוגה שקטה ורגועה.  אחריות של הורים לא לריב ליד הילדים, לא לערב את הילדים במריבות.  

ילד שגונב – למה זה קורה?  לא להלחיץ ילדים בענייני כסף.  לכל משפחה יש דאגות כלכליות.  יש הבדל עצום בין? הורים שמשתפים את הילדים בדאגות שלהם הורסים את הנפש של הילד.   ילד ששומע שההורים תובעים , רואה את ההורים שצריכים להיות חזקים, שהם פוחדים או חרדים, ניזוק.  אסור לערב ילד בדאגות של בריאות ג"כ, כי אין לו מה לעשות חוץ מלפחד.

-          גבולות – בדור שלנו זה אולי הדבר הכי חשוב.  בדורות קודמים, "שתי סתירות לחודש זה כמו 10 מ"ג ריטלין".   למערכת אין כוח.  להורים ולמורים אין כוח – אסור להרחיק, ואסור להעיר, והפכנו את הילדים לאוסף של אנשים שאסור להגיד להם.. אבל אנחנו ככן צריכים לחנך אותם, וחינוך זה גבולות!  אם תעשה טוב, יהיה לך טוב, ואם תעשה רע, יהיה לך רע.  פעם היה להורים ולמורים כוח בלתי מוגבל, והיו שניצלו את זה לרעה , ולכן הורידו את הכוח שעומד לרשות הורים וממורים (ואותם אנשים ממשיכים להרביץ). 

מה משפיע על הילד?  דמות ההורים

-          דמות הורים , אדם שאיננו מהוסס, יש לו זיכוי להיות ילד עם נפש חזקה.  דמות אב לבן זה משמעותי, דמות אם לבת.  כל אחד רוצה שההורים ידעו דברים טובים עליו.  עלינו להיות דמויות משמעותיות לילדים שלנו.   גם אם למישהו יש חולשה, אפילו דיכאון תקופה – לא נכון שהילדים ייחשפו לזה.  מותר לילד לדעת , אבל לא בחולשה.   צריך ליווי מקצועי איך להיות חזקים כלפי הילדים שלנו גם כשיש משבר.

-          גיבוי – לתת גב לילדים.  לא להשפיל, לא להעליב – במיוחד כאשר הילד לא הולך בדיוק איך שההורה רוצה.   לכל אחד יש חלומות בקשר לילדים, אבל הילדים "לא עובדים אצלינו", הם לא מחויבים לחלומות שלנו.  ילד צריך את הגב של ההורים שלו, שילכו איתו למקום הכי נמוך של הילד, לא רק במילים.   שיהיה לנו את היכולת לקבל את השונה גם כאשר הוא הילד שלנו.   ללכת עם הילד למורה ביחד ("חצי זלוטי" – סיפור של ח"ו), לא במקומו.  אתה תמיד תהיה הבן שלי.  

-          זוגיות – יחס ההורים זה לזו.  יש כאלו שלא נוהגים להראות גילויי אהבה לפני הילדים, אבל רבים לפני הילדים.   אבל ילד אוהב לראות שההורים מכבדים אחד את השני – למשל , הורה אחד שמעניש על זה שהילד פגע בהורה השני.  ילדים צריכים לדעת שההורים אוהבים ומכבדים אחד את השני.   ויכוחים עושים טוב.  מגבירים את הורבליות של הילד. אבל לא לריב לפני הילדים.

-          גבולות – אם אתה טוב, אז טוב לך, אם אתה רע אז רע לך.

יש הנחלה – דעות, השקפות, מצוות – לא הולכים על עונשים.  מחנכים להנחיל , לא להכריח.  (רב שטיינמן – להביא ילד לחצר בית הכנסת, אבל לא להכריח להתפלל)

-          הפעלה – דברים שאנחנו צריכים לדאוג שיעשה / לא יעשה.  למשל, ילד שמרביץ – עלינו להפסיק את זה מיד.  ילד שלא רוצה לבית הספר , לא מחכים שיבין בעצמו, אלא מפעילים אותו, מכריחים אותו.  

איך אנחנו גורמים לילד לשלוט עלינו – נותנים לילד משהו בגלל ההתנהגות הרעה שלו.   ההורים עוברים על הכלל של "אם אתה טוב, יהיה לך טוב, אם תהיה רע, יהיה לך רע".   הילד צריך לדעת שאם אמא ואבא, לא מתווכחים.   כל ילד צריך את 3 חודשים הראשונים שהו אמלך העולם.  אבל אחרי 3 חודשים, התינוק צריך שלב האם הנעדרת, שלב ההתפקחות – גם כשאמא לא נמצאת, היא תגיע.  ילד ששלב האשליה שלא ממשיך אחרי 3 חודשים לא מבין איך הוא לא מקבל מה שהוא רוצה – ונותן מכות.   צריך גם למנוע את עצמינו מהילד לפעמים.   חשוב שהילד ישמע "לא".  יש "כן" שפוגע – כאשר הוא מקבל את ה"כן" אחרי "ויכוח".  אסור להתווכח אם הילד. לשמור על ה"לא" אם אומרים את זה.   אין משא ומתן.  הילד צריך לדעת מהדרך שבה אומרים "לא" שזה לא ישתנה.

התנגדות בלתי אלימה : שיקום הסמכות ההורית.  לא לתת מכות, כי זה מחליש אותך.  מציאות החוק של ימינו, מי שנותן מכות הוא החלש.   התפקיד שלנו זה לספק את הצרכים וגם לעמוד על ה"לא".   בכל בית שיש ילד שמנסה לשנות את דעת ההורים, אז בשיטת גנדי – לעמוד ישר ולומר לא (ואם הוא מתווכח, הוא יאבד מזה)

בתחילת הדרך: שלושה דברים בסל הראשון – אלימות, חוצפה וביקור סדיר.

ילד שמתחצף, נביא תגבור של תומכים לתמוך בכבוד שלנו.  

אם נעמוד במשך חודש אחד על מה שהחלטנו עליהם, לא נעשה הסלמה, אנחנו מעניקים לילד את הכל. 

כישרון ומערכת יחסים – אנשים יפים הם אנשים עם חן.  יש ילד שיודע לזרוק בדיחה, כולם מתים עליו.   ויש ילדים שלא.   הברווזון המכוער.  יש ילדים שהם לא מקבלים אהבה בבית, ויש צימאון.  אנחנו לא רוצים שהם יחפשו את האהבה הזאת בחוץ.  (הילד שאנחנו הכי מתקשים להסתדר איתו זה הילד שהכי דומה לנו).  אנחנו המראה של הילדים, צריכים לתת לילד תמונה אמיתית שלהם, משוב חיובי.  התפקיד שלנו זה להחליף את המראה שהילד פוגש.    ניבחן על הילד שהכי קשה איתו.   (מחקר על הציונים שאנשים נותנים לעצמם)