Here in Ramat Beit Shemesh, a greater miracle than lag ba'omer

That's right - no one even really knows WHAT the miracle of lag ba'omer was.
Was it a plague that stopped?
Was it one day off from a plague?
Was it a major battle that was won, in the midst of an unsuccessful rebellion against the Romans?

Who knows?

But here in Ramat Beit Shemesh, as well as everywhere in Israel, every child will mark that day, because - now hear this - because of a MUCH GREATER MIRACLE

drum roll.....
THE MIRACLE OF JEWISH REVIVAL

As we sit at our locally-designed computers, on land that 65 years ago was barren AND off limits to Jews, it behooves us to think...

outside of Israel, how many Jews have heard of lag ba'omer? 10% , maybe 20%?

Sad to say, but more than 50% of Jews outside of Israel don't even know about Purim.

Here in Israel, like it or not, the Jewish government gives every Jewish child a day off school for lag ba'omer.
and every Jewish child will be doing the exact same thing on lag ba'omer.
(how's that for ahdut?)

Come thank HaShem for This Great Miracle
tomorrow night
daven Arvit with Pirkei Hodaia
join the "music-march" to the Ulam Sport at 8:30pm,
listen to the Ahavat Yisrael Boys' choir,
and
dance to the Bubba Maises puppet band
not for anyone's personal glory, but for HaShem's

that the world should see that Am Yisrael can be united not only in mourning
but also, and BEH mainly, in our appreciation for LIFE

Flying The Israeli Flag - It's An Attitude of Gratitude

   The Israeli flag was developed in many places at many different times.  Somehow, Jews everywhere have felt that the Magen David symbolizes Jewish Strength.   And drawing the Magen David onto a Tallit , to show that our strength is rooted in our connection to HaShem, happened so often that it seems to be in our genes.

   There is an excellent book for children, HaDegel by Uri Ophir, which explains the sources of each aspect of our flag - the meaning behind the colour techelet, the connection between the Magen David and the Menora in the Mishkan, etc.   

   The act of flying the flag, in and of itself, is also significant.  Obviously there is the "small" matter of pirsum ha'ness.   The day the British left Israel, 7 Arab armies, numbering approximately 11,000,000 soldiers, attacked Israel, with the realistic goal of finishing what Hitler missed.   There were onyl 600,000 Jews in Eretz Yisrael at the time, many of whom were holocaust survivors themselves.    Over the previous 12 years, the British mandatory Government had done their best to ensure that the Jews would be left defenseless, having killed many Jewish military leaders and confiscated any Jewish weapons they could.   They also handed over strategic posts and weapons to the Arabs.

    But HaShem had other plans, and the flag of  the Jewish State, declared less than 12 hours before the attack, represents the national victory.  

    Flying our flag is saying, "They tried to wipe us out, but HaShem saved us, not just as individuals, but as a Nation."

Flying the flag also says Thank You to many people, who risked and gave their lives as HaShem's messengers in creating the Jewish State.   We say thank you to the soldiers and the civilians, who settled the land in hardship. so that we can live here in comfort.   We thank the military leaders, who used their talents for the benefit of Am Yisrael.   And we even thank the politicians, whether we agree with them entirely or not, developed a country with plenty of bureaucracy, plenty of overhead, and even so, plenty of material benefits for Jews living in Eretz Yisrael.    

   I must share the fact that it does not bother me that some people fly the flag without putting all this thought into it.  First of all, as Hazal taught us, מתוך שלא לשמה, בא לשמה.    As the years go by, there is more and more demand for Torah in all circles.  There are learning group in many places of work and community centres, initiated by people with no religious background.  They know that it isn't just the laws of nature that keep us here and make us special.   

   Also, showing appreciation for  the people and the institutions of the army and government is a very important Jewish value.   If the frogs who went into the ovens in Egypt deserved special mention for their unconscious self-sacrifice, how much more so do the men and women who knowingly risk their lives to protect each of us.  So too we must show gratitude to the people in power, (for example, people such as Stanley Fisher) who changed their entire life plans, gave up on honour, comfort and more,  in order to benefit Am Yisrael.

יום השואה והגבורה - העיסוק במרי ובלחימה פיזית בנאצים

מכתב שלי לראש הממשלה ול"יד ושם":

שלום וברכה

השנה התחדד עניין שעולה אצלינו בכל שנה ביום השואה

סבתי היא היחידה ששרדה ממשפחתה מהונגריה.   סבא שלי ואביו היו היחידים ששרדו ממשפחתם בפולין.

הגבורה שלהם לא היתה בלחימה נגד הנאצים - לא עלה בדעתם, במצבם כדור מי-יודע-מה להשפלות אנטי-שמיות, שאפשר אחרת.

אנחנו חווים את יום השואה קצת כביקורת אם לא סלידה מהיהודי החלש , שאכן היהודים היו עם שלא ידע להתגונן, ולא יכול היה להתגונן.

הגבורה של סבתא שלי היתה באופטימיזם שלה, שבכל שעה באושוויץ, היא חשבה שאולי בשעה הבאה יהיה יותר טוב.

הגבורה של אבא שלה היה במסר שהוא אמר לה, כאדם דתי מאד, שהיא חייבת לאכול מה שהיא מוצאת, ולא לשאול אם זה כשר או לא, כי היא חייבת עכשיו לחיות.

 ומצד שני, היא צמה ביום כיפור באושוויץ.   וסבא שלי, גבורתו היתה באמונתו באלוקים, שהוא לא נטש לרגע , לא באושוויץ ולא אחר כך.

הדגש ששמים ביום השואה על הלחימה הפיזית נגד הנאצים פוגעת מאד בנו, ועוד יותר בזיכרון של אלו שנהרגו, כאילו שהמדינה והיהודי-הישראלי-החדש לא יכול לסבול או לזכור או לכבד את מי ש"נתן לעצמו" להיהרג על היותו יהודי.

זה סוג של האשמת הקרבן, דבר שכולנו עושים, אבל עלינו להיות מודעים לזה ולא לחזק את התופעה.

ההרוגים על שהם יהודים הם לא פחות חשובים מאשר אלו שנלחמו.

ואין לנו שום אפשרות - גם לא לראש הממשלה ולרמטכ"ל - להבטיח שזה לא יקרה שוב.   כי זה עדיין קורה.  עובדה שיהודים נהרגים כאן, ועוד נענשים או עומדים למשפט כאשר מתגוננים.

כואב לי מאד הדגש הזה על אלו שנלחמו.   נכון שאלו שנלחמו מלמדים אותנו לקח, ועלינו להנחיל את המורשת הזאת לכל יהודי, ולאפשר ולעודד כל יהודי להתגונן מפגיעה נגדו על היותו יהודי.   יחד עם זאת, עלינו להיזהר מאד שלא נבדיל בין זיכרון לזיכרון ובין דם לדם.   היהודים שהלכו כצאן לטבח מתו על קידוש ה', ועלינו להוקיר אותן, לכבד את זכרם, ואפילו להעלותם על נס, ולזכור שזה בעצם העבר שלנו כעם נרדף, עם שלא יכול היה להגן על עצמו , ושרד בדרכים לא דרכים כי כך הקב"ה רצה.

בכבוד רב,

חנה 

נכדה למיכאל ז"ל וגולדי תיבדל לחיים ארוכים (פרל) קליינר

שהביאו לעולם לאחר השואה ב"ה 3 ילידם, 20 נכדים , וכ-80 נינים, בין הגדולים כבר בוגר צבא ובוגרת השירות הלאומי, עוד חייל בדרך והיד עוד נטויה

The New Housing Minister's Plans

Today, all the new ministers took their positions in their ministries.

At the "changing of the guard" ceremony in the Housing Ministry, incoming Minister Uri Ariel (HaBayit HaYehudi) asked outgoing minister Ariel Atias (Shas) if the Housing Ministry is responsible for preparing  plans for the construction of the Beit Hamikdash.  Atias answered , "That would require Obama's permission."

Uri Ariel responded immediately, "The only One whose permission we need is HaKadosh Baruch Hu."

I sure am glad I voted for this man!!!

Everyone's a rabbi

My son described the following from his bus ride to Yeshiva:

Bus driver and passenger are discussing water filters and bottled water.  Passenger says that she uses bottled water, as she cannot use the Tami 4 system on Shabbat.  She explains why she thinks there is a problem.  Bus driver explains how to get around it.  Woman and bus driver engage in long argument over whether his solution is halachically acceptable.

Woman was not specifically dressed "frum".

Bus driver was Arab.

love it love it love it

Birkat Ha'ilanot

Today is Rosh Hodesh Nissan.   

Every Rosh Hodesh, I love seeing thousands of kids (and teachers and even some regular parents) dressed in Shabbat Clothing, as we are all One Nation, marking the Same Calendar.  Rosh Hodesh Nissan IS the Mitzva of using Our Calnedar, so it is that much more special today.

Additionally, on Rosh Hodesh Nissan, we see those thousands of students out there - walking down the street - all morning, as classes and preschools go for a walk to find a fruit tree in bloom.  (PS - we have here in our garden, the pear tree has flowers, as does the grapefruit tree.)

The text of the beracha is 

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהן בני אדם"

The Daat website has a page with information about the beracha and pirkei tehillim and other tefillot that people say at the same time:

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3133

הלוואי והיו מלמדים על ספירת העומר....

לקראת פסח, ילדינו זוכים לחופשה ארוכה מ-9 ימי לימוד לפני החג.   

המציאות הזאת מרגיזה אותי מהרבה סיכות, וכאן אציין רק אחת מהן.

ביום השני של חג הפסח, מתחילים אנו לספור את ספירת העומר.  תקופה זו, שהיתה פעם "תקופת זיו" וחגיגה ארוכה של הכרת הטוב על תחילת הקציר, הפכה בעת חורבן בית המקדש השני לתקופהת אבלות.   

אבלות אצל יהודים מורגשת בשללל של מצוות ומנהגים, שהם חשובים כדי שלא נשכח את האבלות.

אבל המהות של האבלות אינה מסתכמת בערימת "לא תעשה"ים, אלא הנמהגים הללו באים לפתוח את עניינו למהות האמיתית, מין "כדי שהילדים ישאלו".

ואם הילד ישאל, וגם אם לא - "את תפתח לו", "מדוע אין אנו מסתפרים או מתחתנים בימי האביב היפים?", התשובה היא לא רק  "להזכירנו כי לא נהגו כבוד זה לזה".   

התשובה לא נגמרת שם.  כתוב בתלמוד: "כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו" (ירושלמי יומא א, א). אנחנו מתאבלים כי, בעצם, אילו היה בית המקדש נבנה אתמול, לדור שלנו היום, מגיע שיוחרב.

ולמה?

אולי מפני שאנחנו עדיין לא יודעים לכבד נכון אחד את השני?

אולי בגלל שאנחנו , בהתלהבות של הכנות לחגים, לוקחים עגלות מהסופר לבית שלנו, בי רשות ובלי להחזיר?   

אולי מפני שבהתלהבות של הכנות לחג, אנחנו לא מספיק סבלניים בעמידה בתור בחנות ומלחיצים קונים אחרים או מבישים את המוכרים?

אני לא נביאה, ואני בטוחה כי יש לי אישית הרבה ענייני כבוד להשתפר בהם.   אבל הייתי מאד רוצה לראות, בתקופה שלפני ספירת העומר, וכמובן עוד יותר בתקופה, שלימודי התקופה יתמקדו בהלכות הקשורות לכבוד לאחר ולממונו.   במקום שנקבור את עצמינו במנהגי האבלות, נתעמק ואח"כ נתעלה בתיקון שיוביל לבניין.

מבחינת כבוד למורה, נראה לי כי אפשר לכבד אותם בדרכים אחרות, ולא בימי חופשה מיותרים ומטריחים כל-כך, שגורמים להורים רבים לקלל את הסתדרות המורים.....